מצודת דוד על ישעיהו כ״ג

1 הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכים על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה על חורבן צור:

2 כי שדד. כי צור שודד מהיות בה בית ומהיות מובא בה:

3 מארץ כתים. שוד צור נתגלה לאנשי האניות מארץ כתים כי שמה ברחו בני צור:

4 דומו יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור שבו דומו והתעצבו כי עיר סחורתכם נחרבה:

5 סוחר צידון. ר״ל וכן כל סוחר מסוחרי צידון:

6 עובר ים מלאוך. כי כל מי שהיה עוברים בספינות הים ממלא אותך צור בהרבה סחורות ומזה היה לסוחר צידון ריוח גדול ועתה שבת המסחר:

7 ובמים רבים. בדרך מים רבים היה בא לצור זרעים ממצרים היושבת על שיחור:

8 קציר יאור תבואתה. התבואה הבאה אל צור הים מקציר יאור ר״ל הנקצרות משדות מצרים הגדל על ידי השקאת היאור והיתה רבת התבואה וטוב למאכל והוא כפל ענין במ״ש:

9 ותהי סחר גוים. צור היתה סחר גוים כולה היו סוחרים עמה:

10 בושי צידון. כיון שחרבה מקום סחורתך בושי והכלמי:

11 כי אמר ים. כי הים המקיף את צור אמר ומקונן בעד צור וכה יאמר אתה צור מעוז כל הערים היושבים לחוף הים יש לך לומר ולקונן הריני כאלו לא חלתי וכאלו לא ילדתי וכו׳ כי נשארתי שממה מבלי בנים ובנות והואיל וכן בושי צדון כי להיכן תוליך סחורתך:

12 רוממתי. חוזר על מלת ולא כאלו אמר ולא רוממתי בתולות:

13 כאשר שמע למצרים. כאשר יהיה נשמע למצרים אבדן צור יחילו מפחד האויב שלא יבוא גם עליהם וימלאו רעדה כמו שחרדו אנשי צור בשמעם אשר האויב בא עליהם:

14 עברו תרשישה. אתם הסוחרים המסתחרים אל צור מעתה עברו לארץ תרשיש להסתחר שמה והיא גם היא יושבת בחוף הים ויש מקום להסתחר שמה בשעת הדחק:

15 יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור עשו יללה כי מעתה לא תלכו שמה להסתחר:

16 הזאת לכם. אמר כנגד אנשי צור וכי זאת חשבתם שתהיה לכם צור שהיתה קריה עליזה מרוב העושר והכבוד מימי קדם קדמתה קדמת העיר וראשית בנינה היא מימי קדם ר״ל משנים מרובות:

17 יובילוה. חוזר לתחילת המקרא לומר וכי חשבתם שאנשי עיר כזאת יוליך אותם רגליהם לארץ מרחק לגור שמה ר״ל לברוח מפני האויב וללכת רגלי למרחוק:

18 מי יעץ זאת. כאלו הנביא מתמה ואומר מי יעץ עצה כזאת על צור המעוטרת בעושר וכבוד אשר סוחריה המה שרים ומכובדים ר״ל על דעת מי עלה להחריב עיר כזאת:

19 ה׳ צבאות יעצה. כאלו משיב לעצמו לומר ה׳ יעץ העצה ההיא ולא בא במקרה כי אם בהשגחה צוה להחריבה על מרבית גאותה בעשרה:

20 לחלל גאון כל צבי. למען השפיל גאון כל ארץ חמדה ולהבזות דעת הנכבדים כי הכל יקחו מהם מוסר ולא יוסיפו להתגאות:

21 עברי ארצך כיאור בת תרשיש. את עדת תרשיש הנמצאת בצור להסתחר עברי מהר לארצך כמו היאור השוטף מהר כי פן תדבקך הרעה:

22 אין מזח עוד. אין עוד לצור חוזק ואזור להיות מזורז מול האויב לעזור לעצמו וכ״ש לזולת:

23 ידו נטה. כאלו המקום נטה ידו על הים לעכב על עוברי הים לבלי הביא עוד סחורה לצור:

24 הרגיז ממלכות. העיר לב הממלכות לבוא עליה בחרדה ומהירות רב:

25 ה׳ צוה. לא במקרה באו אבל ה׳ צוה לבוא על צור עיר המסחר להשמיד כל חזקה:

26 ויאמר וכו׳. המעשקה וכו׳; ה׳ אמר את עדת צידון הנעשקה משודדי צור בהיות סחורתו שמה מעתה לא תוסיפו עוד לשמוח על כי מקום סחרך היה קרוב לך:

27 כתים קומי עבורי. לפי שאנשי צור ברחו לארץ כתים אמר עבורי לארץ כתים ועשו שם עמהם סחורה:

28 גם שם. אבל גם שם עם כי תמצא אנשי סחורתך מ״מ לא תמצא שם הנחת רוח כי לא תמצא ידך להתעסק בסחורה כמאז:

29 הן ארץ כשדים. הנה זאת העיר צור מארץ כשדים היא כי זה העם היושב בה עתה לא היה בה מאז ולא בנה אותה:

30 אשור יסדה. אשור שהיתה ראש הממלכה לכשדים הוא יסדה להשכין בו אנשי ספינות עושי מלאכה במים רבים והמה אנשים פחותים ונבזים:

31 הקימו בחוניו. ר״ל הנה אנשי אשור הם בנוה והקימו מגדלות העיר והם החריבו ארמונותיה ושמו את העיר למפלה כאדם העושה בשלו:

32 הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכות על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה כי שודד צור שהיתה מעוז וחוזק כל הערים היושבים לחוף הים:

33 ונשכחת צור. ר״ל לא ילכו עוד אליה לסחורה:

34 כימי מלך אחד. כימי דוד שהיה מלך מיוחד ולפי שהיה לדוד ברית ושבועה עם חירם מלך צור והם לא שמרו את הברית והרעו לישראל ולזה נגזר עליהם שבעים שנה שממון מול שנות דוד להכיר שמהאל נעשה ולא במקרה:

35 יהיה לצור כשירת הזונה. כי דרך הזונה שבאים רבים אליה ולפעמים תשכח מאהובים ולא יוסיפו לבוא ודרכה להרים קול בשיר ערב לעורר לב הזונים וכן יקרה לצור שהיו רבים באים לה לסחורה ונשכחה במפלתה ותצטרך לעורר לב הסוחרים לבוא אליה:

36 קחי כנור. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה נשכחה שלוקחת כנור בידה ומסבבת העיר ומנגנת בטוב ובנעימות בשיר ערב למען תהיה זכורה למאהבים ור״ל ראוי לעורר לב הסוחרים לבוא אליך כמאז:

37 יפקוד ה׳. יעלה זכרונה לפני המקום:

38 ושבה וכו׳. תקח אתנן כבראשונה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל תקנה סחורה מן המביאים:

39 וזנתה וכו׳. ר״ל היא תספיק סחורה לכל העמים:

40 סחרה ואתננה. הוא כפל ענין במ״ש:

41 קדש לה׳. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם ה׳:

42 לא יאצר. לא יונח הריוח בבית האוצר:

43 ולא יחסן. כפל הדבר במ״ש:

44 כי ליושבים וכו׳. סחרה ריוח סחרה הקדיש לכהנים היושבים לפני ה׳ בבית המקדש:

45 לאכול לשבעה. להיות להם למאכל עד כדי שביעה ולכסות חזק וחשוב: